ביטקוין – מהפכה שאבדה את דרכה?

הרעיון המקורי – והדרך שהתעקמה

כאשר סאטושי נאקאמוטו הציג את ביטקוין, הוא הציע חזון מהפכני: מערכת פיננסית חוץ-ממשלתית, מבוזרת, חסינת צנזורה ואנונימית. במשך שנים, קהילת הקריפטו האמינה שמדובר בעתיד של הכסף. אך עם הזמן, ככל שביטקוין התמסד, הוא התרחק מהרעיון המקורי. כיום, קשה לראות בו כלי "עממי" – במיוחד כאשר תאגידים כמו BlackRock ו-ARK Invest מחזיקים בו כמו בכל נכס פיננסי רגיל.

רגולציה? לא בטוח שמישהו רוצה את זה

במבט מפוכח – נראה שאין באמת אינטרס עולמי לרגולציה כוללת של קריפטו. לא מצד מדינות שנהנות מאי-ודאות ומיסוי כפול, ולא מצד גופי השקעה שמרוויחים מהמניפולציות בשוק. ובכלל – רגולציה תסיר את מעט האנונימיות שעוד נשארה, ותהפוך את ביטקוין לעוד מניה.

הבעיה שבשם: "ביזור"

כשהשוק כולו נע על פי ציוץ של אדם כמו אילון מאסק – קשה לדבר באמת על ביזור. הפער בין הרעיון למציאות מעולם לא היה כל כך ברור. הציבור הקטן מופסד, והגופים הגדולים יודעים בדיוק איך לנצל את התנודתיות הזו.

זהות אנונימית – כוח או סיכון?

העובדה שאיש לא יודע מי עומד מאחורי ביטקוין – ולמי שייכות עשרות אלפי הביטקוינים הראשונים שלא זזו מעולם – היא דגל אדום. אם מחר יתברר שהם שייכים לישות ממשלתית, ביון או גוף כלכלי גדול – כל אמון במערכת יקרוס.

העולם הרגולטורי – עולם שאין בו צורך בביטקוין

אם העולם יהפוך כולו לרגולטורי, מבוקר ומרושת, כלכלית ודיגיטלית – לא יהיה יותר צורך במטבעות כמו ביטקוין. בדיוק כמו שלא צריך פנס בכביש מואר. הקריפטו נולד מתוך כאוס, אי-אמון ומרדנות. וכשהמערכת שולטת בהכול – גם הוא נכנע.

סיכום:

ביטקוין אולי היה חלום יפה, אבל 16 שנה אחרי לידתו, הוא איבד את נשמתו המקורית. היום הוא לא יותר מכלי ספקולטיבי בשוק נשלט. השאלה שנותרה היא – האם תצמח מהפכה חדשה, או שנשאר רק עם זיכרון?