ברוכים הבאים לשנת 2029: החיים בין מציאות מדומה, רכב אוטונומי וסופר-אינטליגנציה

סיפור קצר: שנת 2029 – מבט אל העתיד
נכתב על ידי עמית קיסר

אין פקקים, יש עתיד חדש

בשנת 2029, העולם כפי שהכרנו אותו השתנה לחלוטין. אין יותר פקקים. אני נוסע ברכב אוטונומי בדרכי לים, מוקף שמיים מלאים במזל"טים המספקים משלוחים וחלליות שטסות למושבה במאדים. הערב יורד, והרחובות ריקים. אנשים כבר לא גרים או עובדים בעולם הפיזי – כולם חיים במציאות המדומה.

לצידי, עוזרת האינטליגנציה המלאכותית שלי מופיעה כהולוגרמה, מדווחת לי על חדשות היום. אלון מאסק מדבר על הצלחת המושבה במאדים. בדיוק אז, מתקבלת שיחה – זו הבת שלי, שמתקשרת מתחנת החלל החדשה סביב הירח. היא מספרת לי בהתלהבות שאולי מצאנו חיים מחוץ לכדור הארץ.

העולם החדש של 2029

במציאות של 2029, הכסף כפי שהכרנו אותו כבר לא קיים. האנושות מתוגמלת בנקודות זכות על מעשים למען הכלל. העיקרון פשוט: ככל שאתה נותן יותר, יש לך יותר לעצמך.

פוליטיקאים אינם מנהלים עוד את העולם. במקום זאת, אינטליגנציה מלאכותית בעלת מודעות עצמית, שנבנתה מהידע והערכים של האנושות כולה, שולטת בעניינים. מדובר בסופר-אינטליגנציה שעולה על החכמים שבבני האדם.

העולם מתנהל באוטומציה מלאה. עבודות פיזיות כבר אינן נחוצות, אך עבור אלו שעבורם עבודה היא צורך, הסופר-אינטליגנציה יוצרת עבודות וירטואליות שמעשירות את חייהם ומספקות להם תחושת משמעות.

עולם מאוזן עם אינטרס משותף

בעוד ששלום עולמי מוחלט עדיין אינו מושג, יש אינטרס קיומי גלובלי ששומר על יציבות עולמית. תקופת הפייק ניוז חלפה מן העולם, בזכות האינטליגנציה המלאכותית שעשתה סדר במידע. מחשבים קוואנטיים מייצרים פתרונות במהירות מסחררת – עוד לפני ששואלים שאלה, כבר מגיעות תשובות.

רוב האנושות עברה לחיות במציאות מדומה, כל אחד בקצב שלו.

מציאות מדומה ללא גבולות

משקפי המציאות המדומה של פעם הם נחלת העבר. כיום, רוב האנשים משתמשים בהתקן מוחי שמחבר אותם ישירות לממשק מחשב. רעיון שמזכיר את הסרט "מטריקס", רק שכאן, זה כבר מציאות.

רגע של שלווה בחוף הים

אני מגיע לחוף הים. הכיסא ברכב האוטונומי שלי הופך לרובוט שמלווה אותי עד קו המים. הנעליים שלי – שמזכירות את הסרט "בחזרה לעתיד" – חולצות את עצמן אוטומטית. רחפן יוצא מהרובוט ומצלם את החוויה שלי בים, כדי שאוכל לשחזר אותה במציאות המדומה ולחלוק אותה עם אחרים, אם ארצה.

השנה היא 2089 – הזיכרון ממשיך לחיות

עכשיו, אני כבר לא בין החיים כבשר ודם. הבת שלי, יוליה, משתמשת בתודעה הווירטואלית שלי כדי לחוות איתי רגעים מהעבר. היא מתגעגעת לאדם שהייתי. התודעה שלי ממשיכה להתפתח בעולם הווירטואלי לנצח, והיא יודעת שיום אחד גם היא תצטרף אליי.

מוקדש לביתי האהובה, יוליה קיסר.