מציאות מדומה 2029

סיפור קצר שנכתב על ידי עמית קיסר

אין פקקים בשנת 2029. אני נוסע ברכב אוטונומי בדרך לים השמיים מלאים במזל"טים המספקים חבילות משלוח וחלליות טסות בדרכן למושבה במאדים כבר ערב וברחובות שבהם אני נוסע אין אף אחד אחר, כבר שנים שכולם גרים ועובדים במציאות המדומה.

עוזרת האינטליגנציה המלאכותית שלי יושבת לצידי כהולוגרמה ומציגה לי את חדשות היום, בחדשות אלון מאסק מדבר על הצלחת המושבה במאדים ואז בדיוק נכנסת לי שיחה וזאת הבת שלי שמתקשרת מתחנת החלל החדשה שנמצאת סביב הירח, היא מתקשרת לספר לי שכנראה מצאנו חיים מחוץ לכדור הארץ.

בשנת 2029 הכסף שהכרתם כבר לא קיים ואתם מתוגמלים בנקודות זכות עבור מעשים שאתם עושים למען האנושות, ככל שאתם יותר נותנים לאחרים יש לכם יותר לעצמכם, פוליטיקאים כבר לא מנהלים את העולם והכל נשלט על ידי אינטליגנציה מלאכותית בעלת מודעות עצמית המורכבת מהאנושות כולה, מדובר בסופר אינטליגנציה שעברה את רמת האדם החכם ביותר.

בשנת 2029 הכל באוטומציה מלאה, אין יותר צורך בבני אדם ולמרות זאת ישנם אנשים שהעבודה היא צורך עבורם, לכן הסופר אינטליגנציה מייצרת עבורם עבודה וירטואלית מספקת המתאימה להם שתעשיר את חייהם.

אומנם עוד אין שלום עולמי בשנת 2029, אבל יש אינטרס קיומי עולמי ששומר על היציבות, תקופת הפייק ניוז והשקרים חלפה מהעולם בעזרת האינטליגנציה המלאכותית שעשתה סדר, מחשבים קוואנטים מייצרים לנו פתרונות חדשים בקצב מסחרר ולפני שאנחנו מספיקים לשאול שאלות חדשות כבר יש תשובות חדשו, לכן רובנו הלכנו לאיבוד בעולם האמיתי ועברנו לגור כל אחד בקצב המתאים לו במציאות מדומה.

בשנת 2029 כבר לא מדובר במשקפי מציאות מדומה לרובנו יש התקן מוחי המחבר אותנו לממשק מחשב וזה אחלה רעיון לסרט מטריקס, פשוט רצינו להיות סוללות.

בדיוק הגעתי לים, הכיסא יוצא מהמכונית והופך לסוג של רובוט שלוקח אותי ממש עד החוף, שם אני חולץ את הנעלים שלי שמזכירות לי את הסרט בחזרה לעתיד, הנעליים נפתחות לבד ורחפן יוצא מהרובוט ומתעד לי את החוויה בים על מנת שתמיד אוכל לחוות בדיוק את אותה החוויה במציאות מדומה ולחלוק אותה במידה וארצה.

עכשיו 2089 וכבשר ודם אני כבר לא בין החיים, זאת הבת שלי שמריצה את חיי במציאות המדומה על מנת לחוות איתי רגעים שהייתי בין החיים, היא מתגעגעת למה שהייתי בעבר, כיום התודעה הווירטואלית שלי ממשיכה להתפתח בעולם הוירטואלי לנצח והיא יודעת שביום מן הימים גם היא תצטרף אלי.

מוקדש לביתי אהובה יוליה קיסר.